על אודות
החוג לספרות השוואתית שונה מחוגי הספרות האחרים. אנו לא נעסוק באופן בו ספרות צומחת מתוך ההקשר הלשוני וההיסטורי שלה, אלא ביחסי הגומלין בין ספרויות שונות בשפות שונות ובזמנים שונים. שיעור בחוג לספרות השוואתית מסוגל לנדוד בין באלדה רוסית, סיפור קצר צרפתי, ורומן אנגלי. שיעור בחוג לספרות השוואתית מסוגל להצביע על האופן הנבדל בו מייצגים חוויה או רגש או היררכיה מגדרית בהקשרים לשוניים ותקופתיים שונים זה מזה. אצלנו ספרות היא פרוזדור חווייתי, גשר בינאישי, חיבור אינטימי, מועצם, משתהה, בין אנשים שונים, אנשים שלאו דווקא חולקים את אותה שפה או את אותו קורפוס ספרותי. לכן סגל ההוראה בחוג מגיע ממסורות אחרות, מתודולוגיות נבדלות, וחשיבה תאורטית שונה. מה שמשותף לכולנו הוא החיפוש אחר נקודות חפיפה ומפגש בין הספרויות שנלמד.
אז חוגנו מציע מגוון רחב של קורסים העוסקים במסורות ספרותיות מגוונות תוך שימת דגש על שאלות של אסתטיקה, סגנון, הקשר היסטורי, השפעה והתקבלות. תכנית הלימודים כוללת קשת רחבה של גישות תיאורטיות – החל מתיאוריות קלאסיות ועד לתיאוריות פוסט-מודרניות עכשוויות. הממד ההשוואתי ניכר גם במגוון הקורסים הבינתחומיים הניתנים בחוג, קורסים שמטרתם לבחון את קווי התפר בין הספרות ובין תחומים אחרים: פילוסופיה, היסטוריה, קולנוע, אתנוגרפיה, פסיכואנליזה ובלשנות. רב-הגוניות של לימודי הספרות בחוג מאפשרת לכל מי שילמדו אצלנו לעצב באופן גמיש מסלול לימודים התואם תחומי עניין אישיים.
עוד נספר שהחוג נוסד ב-1960 על ידי לאה גולדברג. כמי שדגלה בלימוד של ספרויות שונות ובפתיחות לגילומי יצירת הספרות בהקשרים תרבותיים משתנים, שימשה גולדברג השראה לעמיתיה וכן לדורות שבאו אחריה.
דבר ראש החוג
"מעצם טבעם כל בני האדם שואפים לידע" אומר אריסטו במשפט הפותח את ה"מטאפיזיקה". אני בספק אם כל בני האדם שואפים לידע, קל וחומר מעצם טבעם, אך אין ספק שכל מי שבאו ללמוד אכן שואפים לידע. אין זה מקרה שהמשפט "דע.י את עצמך" היה חרות על קיר מקדשו של האל אפולו בדלפי שביוון. אפולו הוא האל שתחת אחריותו נמצאות המוזות, אותן שבע אלות המכסות את התחומים שמרכיבים את מה שמכונה היום "מדעי הרוח", ומכאן שידיעה עצמית, לפחות על פי היוונים העתיקים, הייתה כרוכה לבלי הפרד בהיכרות עמוקה עם מדעי הרוח.
החזון של מי שהקימה את החוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית, הפרופסור והמשוררת לאה גולדברג, נשען על ההנחה שידיעה מחייבת עומק ורוחב כאחד: כדי לדעת, כדי לדעת באמת, יש צורך להיחשף ליותר מתרבות אחת, והספרות – למעשה הספרויות – היא אחד האמצעים היעילים ביותר להיחשף לתרבויות שונות. זאת משום שההשוואה בין ספרויות שונות חושפת אותנו לנקודות מבט שונות, להדגשים שונים של עמים שונים, ומכאן גם לתפיסות שונות לא רק של ידע, אלא גם של מהו האדם.
אינני נמנה עם אלה הסבורים שידע הוא בהכרח מפתח להפיכתנו לאנשים טובים יותר, אבל אני כן חושב שלַידע שמקנה הספרות יש פוטנציאל להפוך אותנו לכאלה. הספרות – אם נבחר להתייחס אליה כפוטנציאל של חינוך – יכולה ללמד אותנו איך להתנהל בצורה טובה יותר, פרקטית וערכית, בתוך עולם שהוא, בלשון המעטה, לא בהכרח טוב.
התחלתי לקרוא ספרות "יפה" בגיל עשר, אני מלמד בחוג לספרות השוואתית למעלה משלושים וחמש שנה, ועדיין לא הגעתי למיצוי פוטנציאל הלימוד הגלום בתחום הזה. וטוב שכך. אם תהיו מוכנים.ות לחשוף את עצמכם.ן לסוג החומר שהחוג מציע, לטקסטים ולעולמות מגוונים ואפילו שונים מאוד זה מזה, אני מאמין שתצאו עם גוף של ידע שילווה אתכם ואתכן לכל החיים. ולא רק באופן תיאורטי, אלא באופן מעשי, ולא רק בהקשרים חולפים, אלא גם, ולא פעם ולא פעמיים, בנקודות מפתח, בצמתים בעלי השלכות משמעותיות על העתיד שלכם ושלכן. היידע הזה, על העולם ועל עצמכם.ן, שתקבלו במהלך הלימודים בחוג יהיה שם תמיד, זמין בכל רגע, ונכון לעזור לכם ולכן להתמודד עם האתגרים הלא פשוטים שממתינים, לכולנו, במהלך מה שנהוג לכנותו בשם "חיים".
אני מאחל לכם ולכן בהצלחה.
יואב רינון
ראש החוג לספרות השוואתית